חיזוק באמונה בעקבות התפרצות הקורונה בגל השני
ובכן, אני רוצה להעלות בזה על הכתב תחושה מאד חזקה שהייתה לי ביום כיפור,
ובעצם כבר כמה חודשים אומרת לי אימי מורתי תחי' לאי"ט:
'רבונו של עולם יחליט מה יהיה אורך החיים של כל אחד ואנחנו צריכים לחיות'.
ואף ששמעתי לא הבנתי לגמרי,
הבנתי אותה ביתר דיוק ביום כיפור.
אנחנו נמצאים בעולם מאד מאד מתוכנן, עולם שכל בעיה מתוקנת על ידי פעולה מלאכותית. יש כאב מיד יש כדור שמשכיח אותו, וכך כל דבר ממש הוקוס פוקוס, והנה הרפואה פיתחה שיטות שגם מאריכות חיים, וכך אנחנו רואים ב"ה זקנים בריאים ומאריכים חיים. הכל בזכות מתנת הבורא ביכולת שהוא נותן לרופאים לגלות גילויים מדהימים.
והנה הגיעה הקורונה, מה שרק יעשו לא מאד יעזור, ודאי שצריך להיזהר כמה שיותר וחובה לשמור מכל משמר, אבל עם כל הזהירות הזו צריך להפנים מסר מאד חזק. בורא עולם יקבע כמה זמן נחיה, ומה יעלה בגורלינו.
נשמע מפחיד מה שאני אומר
אבל הפסיקו להאמין בה'
אנחנו מאמינים באדם
וכשהאדם לא מצליח אנחנו פשוט מתמוססים. ומרגישים חוסר בטחון כאילו הקרקע נשמטת מתחת רגלינו.
חזקיהו המלך גנז ספר רפואות, לולי דדמסתפינא, נראה לומר שלא כל הרפואות היו כתובות בספר הזה, היו בו רפואות של המון מחלות. אולי נשארו כמה רפואות שלא ידעו לרפאותם, אבל עצם זה שהרפואה הייתה כל כך מפותחת זה גרם לאנשים לחדול להאמין.
אנחנו נמצאים בנסיון אמיתי על האמונה שלנו, האם אנחנו מסוגלים לחיות בשמחה גם תחת איום של חוסר וודאות כזה או לא.
האם אנחנו מסוגלים לחיות בתחושה של מיחלים לחסדו בתחושה של 'נפשנו חכתה לה' עזרנו ומגננו הוא'?
או שאנחנו חייבים לדעת על פיתוח של החיסון?
חייבים לדעת שיש לנו ראש ממשלה שיודע לנהל את המגיפה?
חייבים לדעת שאנחנו יודעים להתמגן מפניה?
רבות אני חושב על החסידים בימים האלו, והתחושות קשות, אבל אני נגד הרצון שלי לשנוא אותם ולקטרג עליהם, אני מנסה לחתור חתירה תחת הרצון הזה, תחת הרציונאל שלי ואני רוצה לומר משהו אחר קצת, לא יעזור כלום אבל החסידים יותר דתיים מכולנו, ולכן הם טועים טעות מרה, אבל זו טעות של מאמינים!!! זו לא טעות של טיפשים וזו אינה טעות של חסרי אחריות, זו טעות של אנשים שהתבלבלו בילבול קשה מאד מאד בין אמונה להשתדלות, ואני לא בא לטעון שאין זה טעות חמורה, אבל על ידיהם מתחדד לנו מבט אחר, אולי אפילו פרספקטיבה רחבה יותר וצורה אחרת של הסתכלות על כל העניין.
היכולת שלנו באופן כללי להתנער כל כך מהר מתפלה במנין [נכון לא מהר, אלא עם קצת קרעכצן] היכולת שלנו להשיל כל מיני חומרות הכל בגלל הקורונה היא מרשימה, אבל אפשר בשקט לומר שהיא גם נובעת מכך שאנחנו פחות מאמינים… ואנחנו יותר רחוקים מיהדות אותנטית ולכן לא התבלבלנו בין השתדלות לאמונה…
הגיע הזמן לשבת בבית ולחשוב כך: מי אני הקטן, מה אני יכול לעשות מעבר ללבישת מסכה ולהרחקה חברתית. יותר מכך אי לי מה לעשות. מה יעלה בגורלי יש רק אחד ויחיד שיודע. יש הרבה נזהרו מאד ולא עזר להם, ויש שלא נזהרו ולא נדבקו.
מה המסקנא לא להיזהר? חלילה וחס!!!
אבל מצד שני, להבין שעד כמה שזה לא בידים שלנו, לחיות בתחושה של 'נפשנו חכתה לה' עזרנו ומגננו הוא'.
זו זכות גדולה לחיות בחוויה חושית של נפשנו חיכתה לה'.
לא בכל יום מזדמנת הזדמנות כזו.
כעת זה הזמן.
ולענ"ד זה הנסיון שבו צריך לעמוד!!!
אני חושב שכאשר נחדיר בלבנו את התחושה הזו נזכה לחיי רוגע ושלווה. פשוט לתרגל את החשיבה הזו יום יום שעה שעה.
נפשנו חיכתה לה'.
זו זכות אדירה שזיכנו ה' לחיות בתחושה הזו.
צריך להיזהר לא לאבד את התחושה הזו על ידי עלעול אין סופי באתרי חדשות הממספרים ללא סוף מתים וחולים, זה מגמה הפוכה מהאמת זו מגמה של רצון לשלוט בעסק, כביכול אני שולט אם לא לעצור את המגיפה לפחות אני יודע מספרים.
פגשתי חוזי עתידות שמחאו כפיים בהערצה עצמית ואמרו "אמרתי לכם שימותו כך וכך… ודעו לכם עוד שבוע ימותו עוד".
ואני בזהירות מנסה לומר להם, היי, אתה דתי? תאמר "חלילה"! ברית כרותה לשפתיים…
והוא בשלו תוך לגלוג "אדם תיהיה רציונאלי הם כבר קפצו מהגג וכעת הם בדרך למטה ודאי ימותו".
ואני אומר:
עד מתי אדם יאמין בעצמו כשהבורא יתברך מוכיח לו שוב ושוב, אפס אפסים אתה.
אני מנהיג את העולם
אנו זוכים לחוויה חושית של קול המנסר ממרומים ואומר "אני מנהיג את העולם".
צריך להאזין לקול הזה ברוב קשב. להתרכז בו ולהוציא את הראש מכל מי שרוצה להסיט את הראש למחוזות אחרים.